(א) מ״ש ב״י ז״ל ומ״ש הר״ר יונתן אם מכל צד אותו כותל נשאר טפח מכאן וטפח מכאן לאו דוקא טפח דבמשהו מכאן ומשהו מכאן סגי ק״ק הלא כתבו התוס׳ פ״ק דעירובין והביאם ב״י מיד אחר זה דמגמרא מוכח דכותל עצמו לא חשיב לחי אם לא ברוחב טפח דאין היכר כ״כ בכותל כמו בפס גמור וכ״כ הגהות בפי״ז ור״ל בכותל עצמו אם נפרץ ונשאר מן הצדדין מן הכותל בעצמו בעינן טפח אע״פ שאם העמידו לשם לחי סגי בכל שהוא שוב ראיתי בכ״מ שג״כ כ״כ ליישב דברי רבינו יונתן הנ״ל דדוקא קאמר טפח מהאי טעמא. וגם בש״ע כתב המחבר עצמו אם נשתייר טפח מכאן וטפח מכאן. ונראה דב״י ס״ל כיון דרש״י ור׳ יונתן פירשו מ״ש בגמרא או בשני פסין ומשהויין דמיירי בנשתייר ומשמע לב״י מדפירשו רבינו יונתן להגמרא בנשתייר ואפ״ה תני הגמרא משהו ש״מ דאפילו בנשתייר משהו סגי. ומ״ש בש״ע טפח אפשר שפסק כן כהוכחת הד״מ מיהו אינו מוכרח ודו״ק ומ״ש ב״י עוד לתמוה אתרומת הדשן שמחלק בין לחי אחד דבעינן כחוט הסרבל ובין שני לחיין דלא בעינן עוביים אלא משהו כו׳ לא ידעתי מאין ראה רמז ורמיזה בת״ה שחילק בין לחי אחד לב׳ לחיין כי המדקדק בת״ה יראה לעינים דלא חילק אלא בצ״פ משום הכי לא נתנו שיעור ואע״ג דבשאלה מתחיל וכתב ז״ל מה שנוהגין בכל המקומות לעשות הלחיים מסיד מחוי בעובי ולא כלום כו׳ ומסיק וכתב ע״ז דיפה עושים הא מסיק וכתב שם ז״ל כדי ליישב המנהג ברוב מקומות שאין נוהגין לעשות הכשר כל המבואות כ״א בצ״פ כו׳ הרי לפנינו דלא כתב היתרו כ״א אצ״פ ולא אלחיים ואף שהשואל נקט בלשונו לחיים ר״ל הלחיים העומדים ועליהן כמין קנה ונעשה מהן צ״פ דהא מסיק דבכל מקומות נהגו לתקן בצ״פ וק״ל. ומ״ש אחר כך או ב׳ פסין משהויין זה ענין אחר דבחצר תיקנו כן ובמקום אחד. אבל במבוי שתיקונו בשני לחיין ובשני מקומות וע״ד שיתבאר ודאי דס״ל דעובי דכל אחד בענין כחוט הסרבל. ומ״ש ב״י על מהרא״י שהוכיח מדכתב מהר״ם שהקורה שע״ג יש בה כח לקבל אריח וקורה. וב״י פירשו דאין ראיה נראה דב״י לפי גירסת המרדכי כ״כ וכן הגירסא לפנינו במרדכי שבידינו שכתב בה כן ז״ל וכשהקורה על גביו יש לה כח לקבל אריח וקורה ור״ל כשהקורה ע״ג הסיד יש בו בסיד כח לקבל אותו הקורה שמניחין עליו וגם (ר״ל הקנה או אם היו מניחין עליו קורה) אם היו מניחין עליו אריח היה בו כח לקבלו ור״ל כיון שהטיח חזק כ״כ הוא עדיף מקנה דצ״פ ולא שר״ל דבעי שיקבל קורה ואריח כמו שעלתה על דעתו דמהרא״י בת״ה אלא לאשמעינן כיון דהוא חזק כ״כ הוא עדיף מקנה דעלמא אבל לפי הגירסא שכתב תרומת הדשן שז״ל שהקורה שע״ג יש בה כח לקבל אריח וקורה כו׳ ולשון זה משמע שר״ל שהקורה יש בה כח לקבל ארית ואף אם היה מניחין עליה קורה היה כח לקבלה ומש״ה כתב תריח ואח״כ קורה דלא שרי מאריח ע״ג קורה ע״ג סיד מחוי. ולפ״ז יש להקשות מאי בא מהר״ם ללמדינו מזה ומה רוצה לומר בזה הלא זה בעצמו הקשה שם בעל ת״ה שכתב ז״ל אע״פ כן צריך הוא ליישב מה רוצה לומר. ור״ל לפי גירסתם הנ״ל וכמ״ש קשה מה בא מהרר״י לומר בזה ומסיק וכתב ז״ל ומ״מ מחשב הוא למדקדק ואין להאריך בזה עכ״ל. וגם קשה לפי׳ ב״י וגירסתו דא״כ מאי טעמא דמהר״ם דמיבעי בצ״פ עובי אצבע בסיד מחוי מכאן ומכאן מאחר דלא ניתנה שיעור בקנה דמכאן ומכאן והוא גופא כתב דטיט מחוי חזק יותר מקנה בפ״ע. וא״כ יותר מסתבר לומר דלא קאי מהר״ם כ״א אלחי ולחיים דבו נתנו חכמים שיעור והצריכו עובי חוט הסרבל וכמ״ש מהרא״י ודו״ק:

(ב) ל״ש אם נראית הלחי לעומדים בתוך המבוי ואינה נראית לעומדים בחוץ כו׳ ולשון הגמרא פ״ק דעירובין דף ט׳ ע״ב הוא ושוה מבחוץ או שוה מבפנים כו׳ ופירש״י נראה מבפנים ושוה מבחוץ שהעמיד רחבו לצד אורכו של מבוי ולא משך קצת רחבו קימעא כלפי חוץ אלא השוה חודו החיצון לעובי כותלי המבוי ודומה כמו שמוסיף על רוחב הכותלים ואינו נראה מבחוץ בלחי אבל חודו הפנימי נראה מבפנים שעוביו בולט לתוך רוחב המבוי עכ״ל. נראה בעיני פשוט דר״ל כזה ולא כמו שנדפס בחכמת שלמה כזה דהא מדכתב ר״י שהעמיד הלחי רחבו לצד אורכו של מבוי וזהו כמו שרשמתי דאילו לרש״ל היה רחב הלחי לצד עובי כותלי המבוי ולא אורך כותלי המבוי. ומ״ש רש״י ולא משך קצת רוחבו קימעא כלפי חוץ ר״ל לאפוקי ציור כזה דבציור כזה בולט קצת מרוחב הלחי עודף מאורך כותלי המבוי ובזה נקרא לרש״י נראה מבחוץ ומבפנים וק״ל ונראה דדעת מ״ו בציור זה שנדפס בח״ש מפני שלא זהו פירוש התוספות אבל ציור דפירש״י על מ״ש בנראה בחוץ. אבל בנראה מבפנים לא כתבו כלום וכיון שרש״י פי׳ בכנוס כבסמוך ונראה מבפנים פירש בציור הנ״ל מש״ה תני מ״ו ציור זה ג״כ כמ״ש רש״י בנראה מבפנים ראשונה ומ״מ נראה יותר נכון מ״ש לפי דקדוק לשון רש״י שכתב כאן ועל נראה מבחוץ ושוה מבפנים פירש״י ז״ל שמשך כל הלחי לחוץ וחודו הפנימי נכנס בכותלי המבוי ואינו נראה מבפנים אלא דומה כמוסיף על אורך הכותל אבל מבחוץ ניכר שאינו מכותל המבוי שהרי כן הביאו ב״י לרש״י אבל ברש״י בגמרא שלנו נדפס כבסמוך ומ״ש טפי נמשך להלאה מרוחב הכותל עכ״ל. ונראה פשוט דר״ל ציור כזה ולא כמו שפירשו ב״י ז״ל שהעמיד רוחב הלחי כנגד עובי הכותל ורוחב הלחי עודף על עובי הכותל ור״ל ציור כזה וזה ודאי לא עלתה על דעת רש״י מעולם שאין בציור זה נמשך כל הלחי לחוץ וגם אין נכנס חודו הפנימי בכותל המבוי מיקרי אבל לפי מ״ש א״ש. ומ״ש רש״י ז״ל אבל מבחוץ ניכר שאינו מכותל המבוי שהרי נמשך להלאה מרוחב הכותל אין להקשות דה״ל למכתב שנמשך להלאה מעובי הכותל וכמ״ש רש״י ברישא דהרי ידוע דעובי הכותל היינו רחבו אלא שבכאן דמיירי שנמשך להלאה מאורך הכותל מש״ה קרי לעובי הכותל רחבו ורומז בזה שנשאר הבדל וניכר בין רוחב הכותל ללחי משא״כ ברישא דמיירי שהלחי עומד רוחבו בצד אורך הכותל וחוד הלחי עומד בצד חוד כותל המבוי ושם שייך לומר שעובי הלחי עומד בצד עובי הכותל וק״ל. והתו׳ והרא״ש הקשו על פירש״י הנ״ל במ״ש על שוה מבפנים ונראה מבחוץ וז״ל דכה״ג לא הוי אפילו נראה מבחוץ כיון שאין נראה לצד חלל המבוי אלא לעומדים אחורי המבוי ע״כ פירשו כמו שפירש״י בעצמו שם בסמוך גבי כותל שצדו אחד נכנס מחבירו בין שנראה מבחוץ ושוה מבפנים שפירש שנכנסה הבנין ומיעטו מעובי דהשתא בולט ויוצא ממנו כמין עמוד שקורין פילאר בין שכניסתו נראית מבפנים ושוה מבחוץ ששוקע הכותל מאחוריו ונראית הפגימה בפנים (ונראה פשוט דר״ל ציור כזה ומ״ש ששוקע הכותל מאחוריו ר״ל מבפנים וכשהפגימה והכניסה מבחוץ מראש הכותל דהיינו פני הכותל אינו נראה אלא מבפנים ממנה זהו נקרא מאחוריו) בין שנראה מבחוץ ושוה מבפנים כגון ששוקע הכותל מלפניו שאין הכניסה נראית לעומדים מאחוריה אלא לבני ר״ה עכ״ל ור״ל ציור כזה ולא כמו שפירש הב״י ז״ל וצ״ל דצד הכותל שהיא לתוך המבוי קרוי אחורי הכותל וצד הכותל שהיא חוץ למבוי קרוי פני הכותל נראה לכאורה שר״ל ציורים כאלו ומש״ה הוצרך הב״י לכתוב דלפירש״י שדחו התוס׳ בציור היא כזה ומש״ה דחו אותו שאין לחי זה ניכר אפילו לעומדים בחוץ כנגד עובי כותלי המבוי אלא להעומדים אחורי המבוי ואם לזה כיון ב״י א״כ בודאי לא כיון יפה ב״י גם בזה דודאי לא עלתה כן על דעת התוס׳ ורש״י בפי׳ כנוס מבחוץ וכנוס מבפנים אלא כמ״ש וכן מוכח שם מלשון התו׳ ע״ש ומיהו אפשר לדחוק וליישב דגם הב״י דעתו בפי׳ כנוס מבפנים או מבחוץ ע״ד שכתבתי ראשונה ומ״ש וצ״ל דצד הכותל שהיא לתוך המבוי קרוי אחורי הכותל ר״ל הכניסה שהיא לצד אחורי הכותל מבפנים ולאפוקי כשהכניסה בראש הכותל לצד פנים דזה קרוי פני הכותל אבל אין לשון הב״י משמע כן ודו״ק ומיהו עכ״פ מ״ש לפרש פירש״י שדחו התוס׳ בנראה מבחוץ בזה ודאי לא כיון יפה ודו״ק. ושוב מצאתי בציורים הנ״ל שרשמתי בספר מרדכי ישן של קלף ואחר שכתבתי זאת שמעתי שכבר נתחבטו ג״כ בעלי תריסין גדולים וחשובים בזה ואמרו שהב״י לא כיון בכאן בפירושו ודו״ק ומ״ש רבינו במבוי שרחבו מח׳ אמות ולמעלה וכו׳ עיין מה שמסיק ב״י וכתב וז״ל ומ״ש רבינו אפילו סמכו עליו מע״ש לא מהני אא״כ יהא בולט לתוך המביי פחות מד״א הוא דלא כפירש״י כו׳ עד דלפירושו יש לתמוה על רבינו שכתב כן וצ״ע עכ״ל. ואני שמעתי ולא אבין דלא משמע מלשון רש״י אלא אי עבדיה מאתמול לשם לחי דאז יש לו קול ולא בסמיך עליה מאתמול. ומ״ש ב״י בד״ה ומ״ש ואם רחבה ד״ט כו׳ עד וגם המרדכי כתב שכן פסק הר״מ כו׳ צ״ע כיון שמהר״ם כסק כר׳ יודא דאפילו ברחבה טפח א״צ להיות בריאה וכמ״ש ב״י בשמו לפני זה בע״א בד״ה ושיעור הקורה כו׳ ק״ו ברחבה ד׳ ומאי קמ״ל בזה דפסק כרבי אילעא ואפשר לומר משום דבגמ׳ דף י״ד ע״א אפיסקא דמשנה רבי יודא אמר רחבה אע״פ שאינה בריאה גרסינן מתני ליה רבי זירא לחייא בר רב קמיה דרב רחבה אע״פ שאינה בריאה א״ל אתנייה רחבה ובריאה ומשמע דס״ל דרבי יודא ס״ל הכי דבעינן רחבה ובריאה וא״כ מ״ש דלעיל קאמר הר״ם דהלכה כר׳ יודא והיינו דסגי ברחבה טפח ובריאה ולאפוקי מרבנן דפליגי עמו וס״ל לפי האי מתנייה דרב דלא סגי ברחבה טפח אע״פ שהיא בריאה דאל״כ קשה רבי יודא היינו ת״ק וקמ״ל עוד דהלכה כרבי אילעא דאם היא רחבה ד׳ אע״פ שאינה בריאה דאזלא ג״כ בשיטת רבי יודא דהא לרבנן פשיטא דלא סגי אם אינה בריאה וע״ש בתוס׳ בד״ה אתנייה דמסקי וכתבו בע״א:

(ג) ומ״ש רבינו בדין היתה אחת גבוה כו׳ עד ולא יהו ביניהן ג״ט שכשרואין אותה כאילו הן בשוה שיהו זו בצד זו כ״כ הרמב״ם. והרמ״מ כתב בזה שהוא פסול וכ״כ א״א הרא״ש ז״ל עיין בק״ש מה שדקדקתי על מ״ש רבינו תיבת בזה הלא לפי מ״ש המ״מ וב״י פירוש הרמב״ם ברישא בשניהן מונחין זה בצד זה מרוחקין פחות מג״ט אמרינן לבוד ופליגי הרמ״מ והרא״ש עם הרמב״ם ושוב ראיתי במיימוני שכתב שם קצת בלשון אחר וז״ל ולא יהיה ביניהן ג״ט כשרואין אותה שירדה זו ועלתה זו בכוונה עד שיעשו זו בצד זו עכ״ל ולשון זה נראה לפרש דאגובין קאי ולא אמשך שבא הרמב״ם בעצמו לבאר מ״ש בברייתא היתה אחת למטה ואחת למעלה רואין את העליונה כאילו היא למטה כו׳ דהיינו דוקא כשאין בין עליונה לתחתונה ג״ט בזה דוקא אמרינן רואין דאל״כ לא אמרינן רואין כיון שהעליונה היא פחות מטפח והיינו כאוקימתא דר״פ הישן דמייתי המ״מ וב״י והשתא א״ש דכתב הרמב״ם פי׳ זה בבבא שנייה דהיתה אחת למטה כו׳ ולא כ״כ ברישא בשני קורות המתאימות דצ״ל שלא יהיה ביניהן ג״ט במשך ומשם נלמד במכ״ש בדין זה דהיתה אחת למטה. ועוד מהיכא תיתי להכשיר בדין זה דהיתה אחת גבוה ואחת נמוכה כו׳ בהיתה ג״כ במשך רחוק ג״ט כיון שאפילו במתאימות זו בצד זו צריכין להיות בתוך ג״ט ולפי מ״ש דאגובה קאי א״ש דתפס אוקימתא דגמרא וז״ש כשרואין אותם שירדה זו ועלתה זו בכוונה דר״ל בתיבת כוונה שאף שהיא בתוך ג׳ וא״כ ה״א דא״צ לומר רואין כאילו עלתה זו וירדה זו דהא כלבוד דמי וכאילו היא אחד קמ״ל דשאני הכא דבעינן רחב טפח ולא בעובי הקורה מונחת עליו ומש״ה בעינן שיהא מכוון רחב טפח לא בעקמומית שמן הצד יהיה רחב טפח ולא בעוביו וק״ל. ולעד״נ שכן להגיה בדברי רבינו מ״ש בדברי הרמב״ם והשתא א״ש הכל דמש״ה כתב דהרמ״מ פליג בזה דלפי מ״ש לא הזכיר הרמב״ם כלל שמיירי במרוחקים במשך לא ברישא ולא בסיפא ויכול להיות שמודה הרמב״ם דאפי׳ במתאימות צריך להיות שיהיו מונחין זה בצד זה ובמרוחקין אפילו בפחות מג״ט מודה דפסיל שהרי כתב ז״ל וכן שתי קורות המתאימות כו׳ ומשמע דס״ל פירושו דבמונחין ממש זה אצל זה או בפחות מטפח וכמ״ש רבינו וכ״ש באחת מונחת למעלה ואחת למטה דצריכין שלא יהיה ביניהן הבדל במשך אלא שאם הן מרוחקין בגובה פחות מג״ט בזה פסק כרבי יודא דאמרינן רואין וס״ל דל״פ רבנן עליה בהא וכמ״ש ב״י אבל הרמ״מ והרא״ש ס״ל דרבנן פליגי עליה גם בפחות מג״ט וכן משמע בתוס׳ ריש דף י״ד בד״ה ובלבד שלא תהא עליונה כו׳ עד ז״ל וקשה אדפריך מר״י בר יודא לסייעיה מרבנן דלית להו רואין ואמר ר״י דטעמייהו דרבנן לאו משום דלית להו חבוט רמי אלא משום דבעינן קורה ראויה לקבל אריח מש״ה פסלי ב׳ קורות המתאימות אפילו בפחות מג׳ משום דבעי קורה לקבל אריח הרי לפנינו דכתבו התוספות דפליגי רבנן עליה ולפי הטעם שכתבו פליגי עליה גם לפי המסקנא דרבי יוסי איירי בגבוה זה מזה פחות מג״ט ואפ״ה פסלי רבנן כיון דעדיין אינו ראוי להניח אריח עליו כיון שאינן מכוונין ממש זה בצד זה וזהו טעם הרמ״מ והרא״ש שפסלי אפילו בפחות מג״ט וכמ״ש רבינו ובש״ע כ״כ בהדיא והשתא א״ש דכאן בדין קורה ס״ל דלא אמרינן רואין אפילו בפחות מג״ט ובדין סכך סוכה ס״ל דאמרינן רואין בפחות מג״ט דשאני הכא דבעינן שיהא ראוי להניח עליו וק״ל. וזהו דלא כמ״ש המ״מ פי׳ הרמב״ם בשני הב׳ דס״ל דגם אם במשך מרוחקין פחות מג״ט ס״ל דמותר והיינו מטעם שפירש מ״ש בסיפא ולא יהיה ביניהן ג״ט כו׳ דאמשך קאי וא״כ משם נלמד דכ״ש ברישא וכפי׳ המ״מ דפי׳ דברי הרמב״ם דקאי אמשך נמשך הגירסא בדברי הרמב״ם כשרואין וכמ״ש בנוסחת ספרי הטור אבל לפי מ״ש והוכחתי אתיא שפיר גירסת הספרים שבנוסחת הרמב״ם כשרואין ואגובה קאי וא״ש הכל ודו״ק. ועיין בהגהות רא״פ דגם משם מוכח דפי׳ מ״ש הרמב״ם שלא יהיה ביניהן דאמשך כ״כ רק שנראה מדבריו דס״ל דה״ט דהרמב״ם דפסק כרשב״ג דאמר שיהא ראוי לקבל לבנה נאורכה ג״ט ומש״ה כתב ברישא ס״ל להרמב״ם כן ומ״ש נראה לענ״ד עיקר ודוק: ומ״ש ב״י בשם הרי״ף דפסק כאביי ושכן פסק הרא״ש קיצר ב״י בהעתקה שה״ל להסיק מילתא בטעם שכתב שם הרי״ף ז״ל ואע״ג דפליג רב יוסף עליה שהוא רביה ואמר דסגי בד״ט כיון דסוגיא כאביי דאמר משך מבוי בד׳ אמות הילכתא כוותיה עכ״ל ובזה נסתלק מה שמקשין הלא כתב ב״י בשם הרא״ש לפני זה דאין הלכה כאביי נגד רב יוסף רביה וק״ל: ומ״ש ב״י בשם רשב״א שם בד״ה ואינו ניתר כו׳ עד והשיב צ״פ מחיצה גמורה היא והרי יש כאן ג׳ מחיצות כו׳ כתב בד״מ ע״ז ז״ל וצ״ע דהשיב אחצר והביא ראיה ממבוי ותו דלא עדיף צ״פ ממחיצה גמורה דלא מהני ברוח רביעית לחי או קורה בחצר עכ״ל ולענ״ד היה נראה דט״ס יש בשאלות תשובות זו וכצ״ל מהו שיהא ניתר בצ״פ או לחי מכאן ולחי מכאן. ואמבוי שאינה מפולש קאי דהא לא שאל אלא מכח שלא היה למבוי בתים וחצרות פתוחין לתוכו והשתא א״ש שאין לה תנאי מבוי להיות ניתר בלחי או קורה מ״מ בצ״פ דהוי כמחיצה גמורה ודאי ניתר ומה שמסיק וכתב מבוי שאינה פתוח וכו׳ ה״ק שאר מבוי שיש לה כל תנאי מבוי ניתר בלחי או קורה וזו שאין לה תנאי מבוי צריך צ״פ ובצ״פ מיהא סגי ומ״ש לפני זה והרי יש לה ג׳ מחיצות ר״ל והרי בלא זה יש לה ג׳ מחיצות ונמצא שהיא מתוקנת בצ״פ זה ברוח רביעית וק״ל: ומ״ש ב״י שם בשם המ״מ טעם איסור בצדו אחד ים דשמא יטלטל במקום הים ק״ק בל״ז נמי לאסור משום נפרץ למקום האסור לו עוד הביא ב״י לשון רש״י דפירש אמ״ש וליחוש דילמא שבקי פתחא רבא ז״ל דילמא שבקי פתחא רבא ובטיל תורת פתח מינה ובטלי לחי המתוקן בו כו׳ משמע מלשונו דבעיא לחי ונתח רחב י׳ אף שיש לו גיפופין מכל צד ולכאורה הוה משמע דלא בעינן לחי וקורה כ״א בנפרץ במילואו ולא כשיש לו גיפופין מהצדדין ובאמצע ליכא יתר מיו״ד: